בשוקי של צפורי היו מרכיבין וכו'. תוספתא היא בפ''א ומייתי לה הכא דבעי לשנויי להא דמותיב על רב וכן להותיב על ר' יהושע בן לוי:

מי שפגע בכם מתלמידי ב''ש. דפליגי אמתני' ולית הלכתא כותייהו:

הוי לא אמר אלא קרוסטמל על גבי אגס. הוא דמותר ולא כאותו תלמיד הא אגס על גבי חיזרד לא והיינו כרב דזוגות זוגות קתני דאילו לריב''ל הא קאמר כולהון מין אחד ומשמע דלדידיה דהני דמני ברישא מין אחד הן אף עם הני דמני בסיפא וא''כ אגס עם חיזרד ג''כ מותר:

רב אמר כולהון זוגות זוגות. גרסינן וכך אמר בהלכה א' וריב''ל אמר כולהון מין אחד ונתחלף בדפוס בטעות וארישא דמתני' קאי דריב''ל קאמר דכל ארבעה מין אחד הן קאמר התנא ואינן כלאים זה בזה והכי ס''ל נמי דאינן כלאים עם הני דקחשיב בסיפא כדמוכח מדלקמן ורב קאמר דוקא זוגות זוגות והאגסים והפרישין כלאים זה בזה והיינו דקמותיב מתניתא ברייתא דתני אף הבכיים אינם כלאים עם הני דקחשיב במתני' וא''כ על כרחך לאו זוגות זוגות קתני דבחמשה ליכא זוגות וכן התיב ר' יוסי בר' בון על רב מברייתא דתני אף הרוגיינים:

בתחום של מקום אריח וכו'. כלו' דמהדר הש''ס והא עוד תניא התם ברייתא אחריתא ומסייעא לריב''ל דאמרו יפה אמר התלמיד דתפוח ע''ג חיזרד אסור כדתנן בסיפא דמתני' ולא אמרו אלא תפוח ע''ג חיזרד הוא דאסור הא חיזרד ע''ג אגס לא אסר והיינו כריב''ל דהני דמני ברישא דמתני' מין אחד הן אף עם הני דמני בסיפא:

מה דהוה עובדא הוה עובדא. כלומר דהדר דחי לה דאין כאן לא תיובתא ולא סייעתא לא למר ולא למר דמעשה דהוה הכי הוה וליכא למידק מהני ברייתות ולא מידי:

מה נפק מביניהון כורכי לבנון. כך שמו:

זרגון ולפת מה נפיק מינהון פטר פיטרה. סוליגון ולוזין ובוטמין מה נפיק מנהון פיסטקין. זיתים ורימון מה נפיק מביניהון שיזפין:

קדריה פרסקיה. כך שמו ויש לפרש ל' קדרות ושחרות שיוצאין מהרכבה זו אפרסקין שחורים:

דרבון. ובתוספתא ירבון:

תני. בתוספתא פ''ב:

מה נפיק מביניהון. מהרכבת אגוז ע''ג אפרסק:

מתני' הצנון והנפוס. נפוס הוא הנזכר לעיל בהל''ג שהעלין שלו דומין ללפת ולפיכך אינו כלאים עם הלפת אבל עם הצנון אע''פ שהוא דומה לו בעלין ובפרי אפ''ה הוו כלאים זה בזה מפני שהטעם של צנון אינו כלל כטעם הנפוס כדאמר בגמרא:

והלפסן. מרוי''ו בלע''ז:

והרמוצה. כלומר וכן דלעת יוונית עם דלעת הרמוצה הוו כלאים ואע''פ שדומין זה לזה:

מתני' כלב כופרי. שמגדלים בני כפרים והוא קטן ודומה לשועל:

היעלים. הוא מין חיה ואקו תרגומו ויעלא:

והערוד. חמור הבר:

התיבון. על ר' יונתן הרי צנון ונפוס שהפרי שלהן וכן העלין דומין זה לזה ואפ''ה את אומר שהן כלאים זה בזה:

גמ יש מהן. מהשנוים בפרקין שהילכו אחר הפרי אם פריהן שוין אינם כלאים זב''ז ויש מהן שהילכו בהן כמו כן אחר העלין כדמפרש ואזיל:

הלפת והצנון. אע''פ שאין העלין דומין זה לזה הילכו בהן אחר הפרי והואיל ופריהן שוין אינם כלאים זה בזה:

הלפת והנפוס. אין פריהן שוים הילכו בהן אחר העלין. והואיל והעלין שוין אינם כלאים זה בזה כדתנן לעיל במשנה ג':

א''ר יונה בזה הילכו בהן אחר טעם הפרי. כלומר לא דמי הא לכללא דכייל ר' יונתן דלא אמר שהולכין לפעמים אחר הדמיון אלא באלו שאין טעם שלזה רחוק ונבדל הרבה מטעם של זה דבכה''ג אע''פ שהן אין דומין לגמרי אלא במקצת כמו בעלין או בפרי בלבד אפ''ה אינן כלאים דחששא דכלאים משום מראית העין הוא והואיל והן דומין באיזה צד לא הוו כלאים אבל צנון ונפוס שטעם של זה משונה הרבה ורחוק הוא מטעם של זה בזה אין הולכין אחר המראה אלא מכיון שטעם שלהן אינו דומה כלל וכלל זה עם זה הוו כלאים זה בזה:

גמ' הא כלב עם כלב כופרין אינו כלאים. דלא קתני אלא זוגות זוגות:

ודלא כר''מ. הא דדייקינן דכלב עם כלב כופרי לא הוו כלאים דלא כר''מ הוא דאילו ר''מ אומר כלאים עליהן דהא לקמן סוף פ''ח תנינן הכלב מין חיה רמ''א מין בהמה ואע''ג דבכלב פליג וס''ל דמין בהמה הוא מ''מ מודה הוא בכלב כופרי שהוא מין חיה:

הא. כלומר הא שמעינן דכלב עם כלב הכופרי על דעתיה דר''מ כלאים הן דהוו להו בהמה וחיה ואילו לרבנן שניהן חיה ממין אחד הן:

מתני' הצנון והנפוס. נפוס הוא הנזכר לעיל בהל''ג שהעלין שלו דומין ללפת ולפיכך אינו כלאים עם הלפת אבל עם הצנון אע''פ שהוא דומה לו בעלין ובפרי אפ''ה הוו כלאים זה בזה מפני שהטעם של צנון אינו כלל כטעם הנפוס כדאמר בגמרא:

והלפסן. מרוי''ו בלע''ז:

והרמוצה. כלומר וכן דלעת יוונית עם דלעת הרמוצה הוו כלאים ואע''פ שדומין זה לזה:

מתני' כלב כופרי. שמגדלים בני כפרים והוא קטן ודומה לשועל:

היעלים. הוא מין חיה ואקו תרגומו ויעלא:

והערוד. חמור הבר:

התיבון. על ר' יונתן הרי צנון ונפוס שהפרי שלהן וכן העלין דומין זה לזה ואפ''ה את אומר שהן כלאים זה בזה:

גמ יש מהן. מהשנוים בפרקין שהילכו אחר הפרי אם פריהן שוין אינם כלאים זב''ז ויש מהן שהילכו בהן כמו כן אחר העלין כדמפרש ואזיל:

הלפת והצנון. אע''פ שאין העלין דומין זה לזה הילכו בהן אחר הפרי והואיל ופריהן שוין אינם כלאים זה בזה:

הלפת והנפוס. אין פריהן שוים הילכו בהן אחר העלין. והואיל והעלין שוין אינם כלאים זה בזה כדתנן לעיל במשנה ג':

א''ר יונה בזה הילכו בהן אחר טעם הפרי. כלומר לא דמי הא לכללא דכייל ר' יונתן דלא אמר שהולכין לפעמים אחר הדמיון אלא באלו שאין טעם שלזה רחוק ונבדל הרבה מטעם של זה דבכה''ג אע''פ שהן אין דומין לגמרי אלא במקצת כמו בעלין או בפרי בלבד אפ''ה אינן כלאים דחששא דכלאים משום מראית העין הוא והואיל והן דומין באיזה צד לא הוו כלאים אבל צנון ונפוס שטעם של זה משונה הרבה ורחוק הוא מטעם של זה בזה אין הולכין אחר המראה אלא מכיון שטעם שלהן אינו דומה כלל וכלל זה עם זה הוו כלאים זה בזה:

גמ' הא כלב עם כלב כופרין אינו כלאים. דלא קתני אלא זוגות זוגות:

ודלא כר''מ. הא דדייקינן דכלב עם כלב כופרי לא הוו כלאים דלא כר''מ הוא דאילו ר''מ אומר כלאים עליהן דהא לקמן סוף פ''ח תנינן הכלב מין חיה רמ''א מין בהמה ואע''ג דבכלב פליג וס''ל דמין בהמה הוא מ''מ מודה הוא בכלב כופרי שהוא מין חיה:

הא. כלומר הא שמעינן דכלב עם כלב הכופרי על דעתיה דר''מ כלאים הן דהוו להו בהמה וחיה ואילו לרבנן שניהן חיה ממין אחד הן:

גמ' מיחלפא שיטתיה דר' יהודה תמן הוא אומר. לעיל בהלכה ב' שמביא ראיה לדבריו בדין קישות ומלפפון וקאמר תדע שהן כלאים ואף על פי שמגרעין זרע של קישות כשהוא נוטעה ונעשית אבטיח ומזרע אותו האבטיח נוטעה ונעשית מלפפון אפילו הכי עיקרן שני מינין הן שהרי אדם נוטל ממעי אבטיח גרעין א' וגרעין א' משל תפוח וכשנותנן לתוך גומא אחת הן מתאחין זה עם זה וגדל האילן ונעשין כלאים שהרי ירק באילן הוא וה''נ בקישות ומלפפון אלמא דשמעינן לר' יהודה דמיהת מודה בירק באילן שהן כלאים והכא הוא אומר הכין דירק באילן מותר:

תמן וכו'. כלומר דמשני דעד כאן לא קא''ר יהודה לעיל אלא כשהוא נוטל גרעין זרע מירק וגרעין זרע ממין אילן ונותן זה בצד זה בתוך גומא אחת שע''י כך הן מתאחין ונעשית כלאים:

ברם הכא ירק באילן הוא. כלומר אבל הכא דמיירי בהרכבה שכבר הירק הוא נטוע בפ''ע וכן האילן בפ''ע אינן מתאחין הירק עם האילן והלכך הוא דמתיר הרכבת ירק באילן:

מתני' אין מביאין אילן באילן. אין מרכיבין אילן באילן מין בשאינו מינו לא אילן מאכל ע''ג אילן מאכל ולא אילן סרק באילן מאכל אבל אילן סרק באילן סרק כיון שאינם עושין פרי לא מיקרו כלאים ושרי:

ירק בירק. מין בשאינו מינו:

ר' יהודה מתיר ירק באילן. טעמיה דר' יהודה מפרש בגמרא משום דס''ל כשהן כבר נטועין הירק והאילן אינן מתאחין זה בזה ולא נעשין כלאים ואין הלכה כר' יהודה:

עוד הן כתיב בהן למינהו. כלומר הרי למדנו הרבעה דאסור בכל מקום שכתוב בו למינהו והרי גם הן כתיב בהן למניהו כמו דכתיבא גבי מיני יבשה:

ר' אחא לא אמר כן. בהאי לישנא דקאמר ר' ירמיה דכהנא שאל ליה לר''ל והשיב לו כך אלא הכי הוה אמר ר' אחא בשם ר''ש בן לקיש דהוה תני להאי כללא למילתא באפי נפשיה כל שכתוב בו למינהו כלאים נוהג בו והיינו כלאים דהרבעה דבה שייכא דרשא דלמינהו ועל זה התיב כהנא ליה אלא מעתה הרי חית הים הרי כתוב בה למינהו ומעתה כלאים דהרבעה נוהג בהן והיכי משכחת לה שאדם יכול להרביע במיני הים:

הכא פרס כהנא מצודתיה על ר''ל וצדייה. שאינו יכול להשיב לו כלום ע''ז:

א''ר יונה יכול אנא פתר לה משום מנהיג. כלומר יכולני לפרש זה ע''י מנהיג אותם ושפיר משכחת לה נמי כלאים דהרבעה דמייתי חוט וקטר באודניה דלכיסא ובאודניה דיריקא והן שמות מיני דגים שבים ודוגמא לזה מצינו בפרק אלו מציאות בסוף הלכה א' מחרוזות של דגים ובתוך ירק אחד או לכיס א' חייב להכריז דהוי סימן וכשקושר החוט באזניהם ומנהיגן ואינון שייפין זה עם זה ומזרעין והרי כלאים דהרבעה ע''י כלאים דהנהגה וחייב הוא על שניהן:

המרביע בחיות הים מהו. אם נוהג בהן כלאים כמו במיני יבשה ולקמן מקשי עלה היכי דמי הרבעה במיני הים:

תנינן הכא חיה. ופרשנתה תמן. וכלומר הכא בב''ק תנינן סתם דחיה שייך בה ג''כ דין דכלאים אבל לא פירש לנו רבי שם שיש בחיה מינין הדומין זה לזה ואעפ''כ כלאים הן אלא שפירש אותה תמן במסכת כלאים כדתנינן במתני' הזאב והכלב וכו' וכן תנינן בהמה הכא בב''ק סתמא לכלאים ופרשנתה תמן במשנה כאן לענין הדומין זה לזה הסוס והפרד וכו' והשתא גבי עוף נמי תניתה תמן בב''ק סתמא אתא ופרשנתה הכא וכלומר דאף דרבי הו''ל לפרש במשנה הכא לענין הדומין זה לזה בעוף כמו דפירש בבהמה וחיה ולא סמיך אסתמא דהתם דלא שמעינן משם דין כלאים בהדומין זה לזה והלכך אתא תנא דבי לוי ופרשנתה הכא גם בעוף כמו כן. א''ר יוסי ויאות. כלומר דר' יוסי בא לומר דיאות תני לנו רבי שבא להודיעך התם בב''ק שהעוף אסור בכלאים כמו בהמה דבהמתך דקרא לאו דוקא אלא בכלל וכיון שכן שפיר שמעינן דעוף הוא שוה לכל דיני דכלאים כמו בהמה וחיה ואפי' בהדומין זה לזה הואיל ושני מינין הן הוו כלאים ולא היה צריך לחזור ולשנות גם בעוף בהדומין זה לזה דממילא שמעינן לה:

א''ר יוחנן צרכה להדא. דבית לוי גרסי' ולגי' הדפוס אמר על עצמו להדא דר' יוחנן ואפשר נמי לומר דהיינו הך דצריכא היא למאי דאמרית משמיה דתנא דבי לוי כדמסיק ואזיל:

ר''ל אמר משנה שלימה שנה לנו רבי. כלומר דר''ל קאמר דאין אנו צריכין לההיא דתנא דבי לוי שהרי משנה שלימה שנה לנו רבי שם אחד שור ואחד כל בהמה לנפילת הבור וכו' ולכלאים ולשבת וכן חיה ועוף כיוצא בהן א''כ כבר שמענו שעוף כמו בהמה וחיה לכל דיני דכלאים וה''ה למאי ששנינו כאן במס' כלאים:

א''ר יוחנן אייתיתה מן דבר דליה. ובסוף פ' שור שנגח את הפרה גריס א''ר יוחנן אנא דאייתיתיה מן דבית לוי תרנגול עם פיסיוני וכו' בברייתא דבי לוי תניתה דגם במיני עופות הוא כן שיש מינין בשאינו מינן שאע''פ שדומין זה לזה הן כלאים זה בזה:

עוף לא תניתה. במתני' דתנינן ממיני בהמה וחיה שיש בהן שאף על פי שדומין זה לזה כלאים הן וממיני עוף לא אשמעינן כלום אם מצינו ג''כ בהן שהן דומין והן כלאים: